שיקול השיקום והשפעתו על תוצאת התיק הפלילי
נאשם שהוגש נגדו כתב אישום פלילי ועניינו מסתיים בהרשעה פלילית בין אם מיוצג על ידי עורך דין פלילי ובין אם לאו, בין כתוצאה מהודייתו במסגרת הסדר טיעון או ללא הסדר טיעון, או בין לאחר שמיעת ראיות בעניינו ולאחר הכרעת דין הקובעת אשמתו, יעמוד בפני השלב הסופי שבגזירת דינו.
התוצאה העונשית לה צפוי יהיה הנאשם, בין אם בדרך של מאסר על תנאי, מאסר בפועל, עבודות שירות וכן הלאה תהיה מורכבת מאיזון עדין של 4 הפרמטרים העומדים בבסיס מדיניות הענישה: מניעה תגמול הרתעה והשיקום.
במרוצת השנים נשפכו הררי דיו בפסקי דין רבים הן בערכאות השלום והמחוזי ובניצוח פסיקת בית המשפט העליון כשבתמציתן עיקרון יסוד לפיו לעולם ענישתו של מבצע העבירה תהיה אינדיבידואלית בנסיבות מקרהו הן במהותו והן על פי מיהותו.
גזירת העונש על ידי בית המשפט, מקדמת דנא, מלאכה קשה היא, שכן מטבע הדברים 4 השיקולים העומדים בבסיס מדיניות הענישה, כל אחד בפני עצמו הוא שיקול מהותי וכבד משקל ולא ניתן באופן פשטני להגיע לנוסחאות מדודות שיתאימו למצב מסויים ובהכרח שיתאימו למצב אחר.
תיקון 113 לחוק העונשין יצר "מיני מהפכה" בחקיקת סימן א' 1: הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.
בבסיס התיקון, נסיון המחוקק לקבוע עקרונות ושיקולים מנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.
(סעיף 40 א. לחוק העונשין).
אותו תיקון לחוק מנחה את בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה על פי יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40 ב. לחוק העונשין).
במילים אחרות, על בית המשפט לקבוע במקרהו המיוחד של הנאשם מתחם ענישה שבין "רצפת העונש" ל"תקרת עונש", כשהעונש ככלל צריך לנוע במתחם הזה.
שיקול שיקומו של הנאשם כאחד משיקולי מדיניות הענישה, הוא בבחינת שיקול מהותי היכול במקרים מתאימים להביא את בית המשפט לקבוע עונשו של הנאשם אף מתחת לרצפת מתחם הענישה ובלבד כי מצא בית המשפט ש: "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם" (סעיף 40 ד. לחוק העונשין).
בפסיקת בתי המשפט השונים ברחבי הארץ, נתקלים אנו לא פעם בתוצאות חריגות לפיהן על אף הרשעת מבצע העבירה בביצוע פשע ואף פשע חמור, לא נשלח הוא למאסר בפועל של ממש וזאת כיוון שנגמל הוא מסמים, למשל, וכי קיים סיכוי של ממש על פי תסקיר שירות המבחן שישתקם או שכבר עבר תהליך שיקומי וכך גם לגבי נאשמים רבים אחרים שעברו תהליך טיפולי שיקומי מרשים בהתמכרותם להימורים, לאלכוהול וכן הלאה.
היבט השיקום ומשקלו המיוחד שלעיתים מאפיל על שיקולי הענישה האחרים נובע מן התפיסה לפיה עבריין שהשתקם לא רק ראוי שהחברה תושיט לו יד ותחזקו בתהליך הפיכתו לאזרח תורם ומועיל לחברה, אלא שאף החברה והציבור יוצאים נשכרים משיקומו תוך הימנעות משליחתו למאסר העלולה לדרדר מצבו ולהוריד לטמיון את ההישגים השיקומיים שאליהם הגיע.
